החלטה בתיק ת"א 50805-05-11

עסקינן בתביעת שיפוי בגין תאונת דרכים שארעה ביום 30.06.04 (להלן: "התאונה").

בפניי בקשה מטעם התובעת (להלן: "המבקשת") למחיקת כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת (להלן: "המשיבה") ומתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה, בשל אי קיום צווים והחלטות בית משפט בהתאם ל תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבה טרם השיבה לדרישה לגילוי ועיון במסמכים וכן לשאלון, וזאת חרף החלטת בית המשפט מיום 28.07.11 וחרף תזכורות ששלחה לה המבקשת ביום 31.07.11 וביום 17.10.11.

לטענת המבקשת, גילוי ועיון במסמכים וכן המענה לשאלון הינם הכרחיים לקיום ההליך ולקידומו וכי התנהגות המשיבה עולה כדי זלזול בה ואף בבית המשפט.

2. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה טוענת המשיבה כי מוטב היה שהבקשה לא הייתה מוגשת, הן משום שאינה מוצדקת והן משום שהמבקשת עצמה לא ענתה לדרישת המשיבה לגילוי מסמכים ושאלון. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי כל המסמכים הרלוונטיים לתובענה נמצאים ברשותה של המבקשת, משמדובר בתביעת מיטיבים לשיבוב תשלום שנטען ששילמה לנפגע בתקופת היעדרותו מהעבודה. 

דיון והכרעה

3. הרעיון העומד בבסיסו של הליך גילוי המסמכים והעיון בהם הינו גילוי מרבי, כנאמר ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' ע' גלעד ואח' [1], בעמ' 522: "המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת...".

על כל צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה, והדעה הרווחת כיום הנה, כי על בעלי הדין "לשחק בקלפים פתוחים" על מנת שלא יופתעו הצדדים במהלך המשפט על ידי הצגת ראיה לא צפויה (ראה: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) עמוד54).

כאמור, הכלל הידוע והמקובל הוא כי "נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט הוא גילוי מרבי ... גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את האינטרס הציבורי בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת ... ולנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית המשפט בעניין גילוי המסמכים יש להשתמש בסמכות זו בזהירות..." (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 162).

אלא שהגם ש" מטרתם העיקרית של הליכים אלו היא אפוא לייעל ולקצר את הדיון אך אין ללמוד מכך שיש למצות באמצעותם את הדיון עד טיפת הראיות האחרונה..." (רע"א 557/00 אפרופים שירון וייזום 1991 בע"מ נ. מדינת ישראל, תק-על 2000(2)868).

אל מול עיקרון הגילוי יש מקום להתחשב בעקרונות אחרים, ועקרון לא פחות חשוב הוא היעילות המשפטית (ת"א 2040/07 סוליד אחזקות ואח' נ' אלתא מערכות בע"מ, החלטת כב' השופטת אסתר נחליאלי מיום 20/08/2010).

כב' השופט רובינשטיין ברע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ. חב' אויר רום (1/12/2008) מציין: "... אוסיף, כי הליכי גילוי - בדומה לשאלונים - עשויים לעורר שאלות שונות של איזון בין הצורך לחשיפת האמת ועשיית צדק - לצורך ביעילות... בסופו של יום תפקידו של בית המשפט לאזן ולהניע את עגלת המשפט. כדי שלא יימשך עד אין קץ, ויש להניח ולקוות כי כך ייעשה גם כאן".

4. תקנה 122 לתקנות קובעת לאמור:

" בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון או צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".

בית המשפט נרתע, ככל האפשר, מלהגיב בחומרה על חוסר ציות ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122 הנ"ל , אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו.

הפעלת הסנקציה המנויה בסעיף 122 לתקנות, לפיה ימחוק בית המשפט כתב טענותיו של בעל דין בשל אי ציות לצווי בית המשפט, מהווה סנקציה חמורה שבית המשפט לא ימהר להפעילה, ולרוב יסתפק בקניסת המפר וחיובו בהוצאות, ויקצוב את המועד לקיום הצווים.

הסנקציה של מחיקת כתב הגנה חמורה מזו של מחיקת כתב תביעה (כשהתובע הוא זה שאינו מציית לצו), שאינה מונעת מהתובע לחזור ולהגיש תביעתו מחדש, בעוד, מחיקת כתב הגנה של נתבע, פירושה פסק דין נגד הנתבע, כך שיש לנקוט בה ביתר איפוק.

בעניין זה התבטא כב' השופט חשין בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ ואח' נ' אמיר מרדכי ואח', פ"ד מו(3) 793, 800: